פסק-דין בתיק ע"פ 71935/05

1.          לפני ערעור על הכרעת-הדין וחומרת העונש, שהוטלו על-ידי בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה ביום 30.10.2005 (כב' השופטת וישקין).

            המערער הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא כיסוי ביטוח. העונש שגזר בית-משפט קמא: 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים בפועל והיתרה על-תנאי ל-3 שנים. הופעל מאסר על-תנאי בן 7 חודשים בחופף לעונש המאסר שגזר בית-משפט קמא. סך-הכל 12 חודשים לריצוי בפועל; וכן פסילה בפועל ל-3 שנים.

2.          בנימוקי הערעור - בית-משפט קמא טעה משדחה גירסת המערער והרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום. מספר ימים לאחר האירוע נשוא ערעור זה, קיבל המערער בדואר רישיון-נהיגה חדש וסבר כי הערעור בעניינו התקבל ורישיונו הושב.

            עוד מציין, כי לא היה רישום פסילה במשרד הרישוי, גם לא במסוף המשטרתי, ועל-כן לא הייתה למערער כל מניעה להאמין שהמצב העובדתי הוא תום תקופת פסילה והיתר לנהוג.

            מוסיף ומציין בא-כוח המערער כי תשתית הגיונית וסבירה הייתה למערער להניח, כי הסתיימה תקופת הפסילה, לאור ערעור שהוגש על גזר-הדין הראשון, כשסבר כי זה התקבל.

            לא זאת אלא, שהמערער פעל כיאות ובדק המצב לאשורו בדרך של פנייה למשרד הרישוי, שם נאמר לו באופן חד-משמעי כי הוא רשאי לנהוג ואין לייחס לו עצימת עיניים.

            מכאן שהמערער הוטעה על-ידי משרד הרישוי.

            ולחומרת העונש - טען בא-כוח המערער כי עונש של מאסר בפועל בעבירות אלה אינו עומד במתחם הענישה.

מדובר במערער שעבר הליך גמילה ארוך, צעיר בן 22, כיום נשוי ואב לתינוקת. אביו עיוור, נכה 100%. אימו סובלת מפיגור.

יש להביא בשיקול-הדעת היותו נתון במעצר-בית מוחלט תקופה ממושכת, שגרמה לנזק כלכלי כבד ולהרתעה עתידית משמעותית.

המערער הביע חרטה. המערער נפצע, בעקבות הפציעה עבר ניתוחים רבים, שהותירו בו צלקות רבות ונכות תיפקודית. יש מקום להורות על הארכת המאסר המותנה בן 7 חודשים לשם גמילה מסמים.

בא-כוח המערער מבקש ללמוד מ תיק תעבורה 9276/00 (בית-משפט לתעבורה - נתניה) , לפיו סעיף 67 לפקודת התעבורה מגלם רכיב עובדתי, קרי, נהיגה בעת קיומו של פסק-דין האוסר על נהיגה והפסילה טרם הגיעה לידי סיום, ורכיב נפשי לפיו, "הודע" לנאשם דבר הפסילה. יסוד זה מגלם "מחשבה פלילית", כהגדרת ב סעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-כן, לשם הרשעה, יש להוכיח ידיעה של ממש, אותה אפשר להסיק ממערכת נסיבות עובדתית.

באותו מקרה, זוכה הנאשם מנהיגה בזמן פסילה על-בסיס סעיף 34יח לחוק העונשין, כי לא ידע בעת שנהג כי הוא פסול מלנהוג. ובמקום שמתעורר ספק סביר שמא קיים הסייג (ספק אם הנאשם טעה טעות כנה בכך שהאמין כי הפסילה הגיעה לידי סיום), והספק לא הוסר - יחול הסייג האמור.

3.          לגופו של עניין - דין הערעור להידחות.

            לא דומה המקרה שלפני למקרה ב- תיק תעבורה 9276/00 . המערער שבפני ידע שנפסל ל-11 חודשים ( עמ' 5 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 7). המערער סבר כי הערעור התקבל או שנגמרה תקופת הפסילה. לסברה זו, מתוך כל חומר העדויות, לא היה כל בסיס. אף-אחד לא ידע את המערער במפורש כי תקופת הפסילה הסתיימה. המערער, שסבר כי ערעורו התקבל, לא יצר קשר עם עורך-דינו לבירור נקודה זו.

            המערער לא מסביר לבית-המשפט קמא הבסיס לסברתו כי "בטרם נגמרה תקופת הפסילה" ( שם, עמ' 6, ש' 8) הסתמך על משרד הרישוי. העיד מטעם המערער בבית-משפט מר אברהם כחילה, אף הוא מסתמך על משרד הרישוי, כלשונו: "אם הגשתי ערעור ושלחו לי את הרישיון הביתה, מה זה אומר? זה אומר שהערעור התקבל ושלחו לי הביתה את הרישיון".

            החלטת בית-המשפט מינואר 2004:

"כפי החלטתי מיום 2.12.2003 יש להפחית מימי הפסילה התקופה שבין 24.8.03-24.6.03. שארית התקופה תחושב מיום הגשת הבקשה הקודמת, דהיינו מיום 6.11.2003, הייתה ידועה לנאשם."

(עמ' 2, ש' 30 להכרעת-הדין).